×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע חושן משפט ק״גשו״ע
;?!
אָ
שמין קרקע של לוה, ואם טעו בשומא, (ושומא הדרה לעולם), ובו י״א סעיפים (א) כְּשֶׁשָּׁמִין הַשְּׁלֹשָׁה שַׁמָּאִין קַרְקַע הַלּוֶֹה, אֵין שָׁמִין אֶלָּא כְּפִי הַזְּמַן וּכְפִי הַשָּׁעָה שֶׁנִּמְכָּרִים הַקַּרְקָעוֹת אָז בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. {הַגָּה: וְאִם אֵין הַקַּרְקַע מַגִּיעַ לוֹ כֻּלָּהּ, כְּגוֹן שֶׁאֵין לוֹ בַּחוֹב אֶלָּא מָנֶה, וְהַקַּרְקַע בְּיַחַד נִשּׁוֹמֶת בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת זְהוּבִים, אֵין אוֹמְרִים לוֹ: תֵּן לוֹ חֲמִישִׁית הַקַּרְקַע, אֶלָּא שָׁמִין כַּמָּה שֶׁיָּכוֹל לִמְכֹּר מִזֹּאת הַקַּרְקַע אוֹ הַבַּיִת בְּק׳ זְהוּבִים, וְנוֹתְנִין לַמַּלְוֶה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: אֵין שָׁמִין לוֹ אֶלָּא דָבָר שֶׁיָּכוֹל לִמְכֹּר מִיָּד וּלִגְבּוֹת חוֹבוֹ, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְהֶפְסֵד הַלּוֶֹה (תְּשׁוּבַת הָרא״ש כְּלָל פֶּרֶק סִימָן ט׳) וְעַיֵּן לְקַמָּן סָעִיף ה׳,} וְאַחַר כָּךְ מַכְרִיזִין עָלֶיהָ כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ, עַד שֶׁיִּפָּסְקוּ הַמּוֹסִיפִים. וְאִם קַרְקַע זֶה הָיָה טוֹרֵף הַמַּלְוֶה מֵהַלָּקוֹחוֹת, צְרִיכִים לְהַכְרִיז עָלֶיהָ שְׁלֹשִׁים יוֹם, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכְרִיזִין עַל נִכְסֵי יְתוֹמִים, {וְעַיֵּן לְקַמָּן רֵישׁ סִימָן ק״ט,} וּבָאִים הַלּוֹקְחִים וְקוֹצְבִים דָּמִים כִּרְצוֹנָם, אִם מָצְאוּ בָּהּ כְּשׁוּמַת בֵּית דִּין אוֹ יֶתֶר, לוֹקְחִים הַדָּמִים וְנוֹתְנִים אוֹתָם לַמַּלְוֶה, וְאִם רָצָה הַמַּלְוֶה לְקַחְתָּהּ בְּאוֹתוֹ סָךְ, הוּא קוֹדֵם. וְאִם לֹא מָצְאוּ בָּהּ כְּדֵי שׁוּמָתָן, מַחֲלִיטִין אוֹתָם לַמַּלְוֶה בִּכְדֵי שׁוּמָתָן. {הַגָּה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְהוּא הַדִּין אִם בָּא לִגְבּוֹת מִבְּנֵי חָרֵי, כֵּיוָן שֶׁנִּמְכַּר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ בְּבֵית דִּין, צָרִיךְ שׁוּמָא וְהַכְרָזָה כְּמוֹ בְּשֶׁל יְתוֹמִים (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְשֵׁם הַתְּרוּמוֹת).} (ב) שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּרְדוּ לָשׁוּם, אֶחָד אוֹמֵר: בְּמָנֶה, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: בְּמָאתַיִם, אוֹ אֶחָד אוֹמֵר: בְּמָאתַיִם, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: בְּמָנֶה, בָּטֵל יָחִיד בְּמִעוּטוֹ. אֶחָד אוֹמֵר: בְּמָנֶה, וְאֶחָד אוֹמֵר: בִּשְׁמֹנִים, וְאֶחָד אוֹמֵר: בק״כ, נִדּוֹן בְּק׳, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מְמַצְּעִים מַה שֶּׁיֵּשׁ בֵּין הַמּוּעָט לַמְרֻבֶּה, וּמוֹסִיפִין עַל הַמּוּעָט הַמַּחֲצִית, וְגוֹרְעִין מֵהַמְרֻבֶּה הַמַּחֲצִית, וְכֵיוָן שֶׁבֵּין הָאוֹמֵר שְׁמֹנִים לְאוֹמֵר ק״כ יֵשׁ אַרְבָּעִים, כְּשֶׁאַתָּה מוֹסִיף עַל הַמּוּעָט הַמַּחֲצִית, וְגוֹרְעִין מֵהַמְרֻבֶּה הַמַּחֲצִית, נִמְצָא שֶׁהוּא נִדּוֹן בְּמֵאָה. וּלְפִי זֶה, אִם אֶחָד אוֹמֵר: בְּמָנֶה, וְאֶחָד אוֹמֵר: בְּצ׳, וְאֶחָד אוֹמֵר: בְּק״ל, נִדּוֹן בְּק״י, וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ שָׁמִין בֵּינֵיהֶם לְעוֹלָם. (ג) שָׁמוּהָ שְׁלֹשָׁה, וְאוֹמֵר הַלּוֶֹה (הַמַּלְוֶה): יָשׁוּמוּ אוֹתָהּ שְׁלֹשָׁה אֲחֵרִים הַבְּקִיאִים יוֹתֵר בְּשׁוּמָא, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. {הַגָּה: וִיכוֹלִין אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה הַשַּׁמָּאִים לִהְיוֹת קְרוֹבִים זֶה לָזֶה (כֵּן כָּתַב הָר״י בֶּן הָרא״ש).} (ד) בֵּית דִּין שֶׁשָּׁמוּ לְטוֹרֵף בְּנִכְסֵי לוֹקֵחַ, וְטָעוּ בְּכָל שֶׁהוּא, מִכְרָן בָּטֵל, אֲפִלּוּ הִכְרִיזוּ. אֲבָל אִם הָיוּ נְכָסִים בְּנֵי חוֹרִין, וְטָעוּ בְּשׁוּמָא, דִּינָם כְּבֵית דִּין שֶׁמָּכְרוּ נִכְסֵי יְתוֹמִים וְטָעוּ, שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ט. (ה) אִם הַחוֹב דָּבָר מוּעָט, שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לַמַּלְוֶה בְּחוֹבוֹ חֵלֶק רָאוּי לְפִי מַה שֶּׁהוּא קַרְקַע בַּיִת אוֹ שָׂדֶה אוֹ כֶּרֶם כְּשִׁעוּר שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״א, וְאוֹמֵר הַמַּלְוֶה לַלּוֶֹה: אוֹ מְכֹר לִי מֵהַנִּשְׁאָר לְךָ כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לִי שִׁעוּר הָרָאוּי לִי אוֹ פְּרַע לִי מְעוֹתַי, הַדִּין עִמּוֹ, וְאִם אֵין הַמַּלְוֶה רוֹצֶה לִקְנוֹת יוֹתֵר מִכְּדֵי חוֹבוֹ, וְאוֹמֵר: פְּרַע לִי מְעוֹתַי מֵאַחַר שֶׁמַּה שֶּׁהוּא כְּדֵי חוֹבוֹ אֵין בּוֹ שִׁעוּר הָרָאוּי, הַדִּין עִמּוֹ, וְכוֹפִין אֶת הַלּוֶֹה לִמְכֹּר הַקַּרְקַע אוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ, וְיִפְרַע לְזֶה מָעוֹתָיו. {הַגָּה: וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְהֶפְסֵד הַלּוֶֹה, וְאֵין מְרַחֲמִים בַּדִּין לוֹמַר כֵּיצַד נוֹצִיא הַלּוֶֹה מִבֵּיתוֹ מִשּׁוּם דָּבָר מוּעָט (הֲגָהוֹת רַשְׁבָּ״א סִימָן אֶלֶף קמ״ג).} אִם הָיָה הַדָּבָר בְּהֵפֶךְ, שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לַלּוֶֹה כְּשִׁעוּר, אֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף לַמַּלְוֶה שֶׁיִּקָּחֶנּוּ בְּמָעוֹת. אִם הָיָה טוֹרֵף מַלְוֶה קַרְקַע מֵהַלּוֹקֵחַ וּכְשֶׁיִּגְבֶּה חוֹבוֹ לֹא נִשְׁאַר לַלּוֹקֵחַ כְּשִׁעוּר, יָכוֹל לְכֹפוֹ שֶׁיִּקָּחֶנּוּ מִמֶּנּוּ בְּמָעוֹת. (ו) קַרְקַע שֶׁעָשׂוּ בֵּית דִּין שׁוּמָא וְהַכְרָזָה לְהוֹרִיד בּוֹ הַמַּלְוֶה, וְאֵרַע שֶׁנִּשְׁתַּהָה זְמַן שֶׁלֹּא הוֹרִידוּהוּ בּוֹ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הֶחֱלִיטוּ ב״ד דִּין הַקַּרְקַע לַמַּלְוֶה, אִי אַיְקָר אוֹ זִילִי בִּרְשׁוּתָא דְלֹוֶה קָאֵי, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שׁוּמָא אַחֶרֶת וְהַכְרָזָה אַחֲרָיו. אִם יָרַד הַמַּלְוֶה לְנִכְסֵי לֹוֶה וְהֶחֱזִיק בָּהֶם, אוֹ מְכָרָן, בְּלֹא ב״ד, אֵינוֹ כְּלוּם. אֲפִלּוּ הָיְתָה מַשְׁכּוֹנָה בְּיָדוֹ אוֹ אַפּוֹתִיקִי מְפֹרָשׁ, כֵּיוָן שֶׁיָּכוֹל לְשַׁלֵּם לוֹ מָעוֹת וּלְסַלְּקוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם עָבַר הַזְּמַן שֶׁקָּבַע לוֹ לִפְרֹעַ, אוֹ שֶׁהִיא מַשְׁכּוֹנָה מֻחְזֶקֶת בְּיַד הַמַּלְוֶה, יָכוֹל לְמָכְרָהּ. (ז) מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְתֹּב בַּשְּׁטָרוֹת שֶׁיּוּכַל לֵירֵד לְנִכְסֵי הַלּוֶֹה וְלִמְכֹּר בְּלֹא שׁוּמָא וְהַכְרָזָה, אִם נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לֵירֵד וְלִמְכֹּר כִּי אִם בְּשׁוּמָא וְהַכְרָזָה, אֵין לֵירֵד וְלִמְכֹּר זוּלָתָם. (ח) אִם יָרַד מַלְוֶה לְנִכְסֵי לֹוֶה בְּלֹא רְשׁוּת בֵּית דִּין, אֵינוֹ כְלוּם, וְכָל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל מְנַכִּין לוֹ מֵחוֹבוֹ. (ט) בֵּית דִּין שֶׁשָּׁמוּ קַרְקַע לְבַעַל חוֹב, {אֲבָל שׁוּמַת מִטַּלְטְלִין לָא הָדְרָא (טוּר סי״ח).} בֵּין בְּנִכְסֵי לֹוֶה בֵין בִּמְשֻׁעְבָּדִים שֶׁבְּיַד הַלּוֹקֵחַ, וּלְאַחַר זְמַן הִשִּׂיגָה יָדוֹ שֶׁל לֹוֶה אוֹ שֶׁל נִטְרָף אוֹ שֶׁל יוֹרְשֵׁיהֶם וְהֵבִיאוּ לְבַעַל חוֹבוֹ מָעוֹתָיו, מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מֵאוֹתָהּ קַרְקַע, אֲפִלּוּ שָׁהֲתָה בְּיַד הַבַּעַל חוֹבוֹ כַּמָּה שָׁנִים. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלוֹקֵחַ לֹא יוּכַל לְסַלֵּק הַבַּעַל חוֹב לְאַחַר שֶׁגָּבָה אֶת הַקַּרְקַע, דְּשׁוּמָא לָא הָדְרָא אֶלָּא לִבְעָלָיו כְּשֶׁגָּבָה מִמֶּנּוּ בְּנֵי חוֹרִין, אֲבָל לֹא לַלּוֹקֵחַ (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש פֶּרֶק מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי).} וְאִם הַמַּלְוֶה סָתַר וּבָנָה וְלֹא הִשְׁבִּיחַ הַקַּרְקַע בְּכָךְ, אֵינוֹ נוֹטֵל הוֹצָאָתוֹ. וְאִם הִשְׁבִּיחַ מֵחֲמַת הוֹצָאָה, נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל כְּדִין הַיּוֹרֵד בִּרְשׁוּת. וְאִם הִשְׁבִּיחַ מֵאֵלָיו, כְּגוֹן שֶׁנִּתְיַקֵּר, אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא דְמֵי חוֹבוֹ בִּלְבַד. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הוֹצִיא עָלֶיהָ וְהִשְׁבִּיחָה, לָא הָדְרָא כְּלָל. וְאִם נִתְיַקְּרָה, לֹא הָדְרָא אֶלָּא כִּשְׁעַת הַיֹּקֶר (טוּר סכ״ח בְּשֵׁם הָרא״ש פֶּרֶק הַמַּפְקִיד).} וְאִם הוּזַל לֹא הִפְסִיד הַמַּלְוֶה, וְאִם רוֹצִים לְסַלְּקוֹ צָרִיךְ לָתֵת לוֹ כָּל דְּמֵי חוֹבוֹ. וְאִם קָנוּ מִיָּדוֹ שֶׁלֹּא לְסַלְּקוֹ, שׁוּב אֵינָם יְכוֹלִין לְסַלְּקוֹ. {הַגָּה: הִגְבָּה הַלּוֶֹה לַמַּלְוֶה עַצְמוֹ מֵרְצוֹנוֹ בְּלֹא בֵּית דִּין, לָא מְהַדְרִינָן לֵהּ (טוּר סכ״ו).} (י) קַרְקַע שֶׁשָּׁמוּ אוֹתָהּ לְבַעַל חוֹב וְאַחַר כָּךְ שָׁמוּהָ בֵּית דִּין לְבַעַל חוֹב שֶׁל זֶה הַמַּלְוֶה, הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת, וְלֹא יְהֵא כֹּחוֹ גָדוֹל מִכֹּחַ בַּעַל חוֹב הָרִאשׁוֹן. וּמִיהוּ, בָּזֶה יָפֶה כֹּחוֹ, שֶׁאִם שָׁמוּהָ לָרִאשׁוֹן בְּמֵאָה וְשָׁמוּהָ לַשֵּׁנִי בְּמָאתַיִם, אוֹ אִם שָׁמוּהָ לָרִאשׁוֹן בְּמָאתַיִם וְלַשֵּׁנִי בְמֵאָה, לְעוֹלָם לֹא יַחֲזִירֶנָּה אֶלָּא בְמָאתַיִם. קַרְקַע שֶׁשָּׁמוּ לְבַעַל חוֹב, וּמְכָרָהּ הַבַּעַל חוֹב אוֹ נְתָנָהּ בְּמַתָּנָה, אוֹ שֶׁשָּׁמוּהָ לְבַעַל חוֹב מִדַּעְתּוֹ (רַ״ן וְנ״י וְתוֹס׳), אוֹ שֶׁמֵּת וְהוֹרִישָׁהּ, אֵינָהּ חוֹזֶרֶת. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם מֵת וְהוֹרִישָׁהּ, חוֹזֶרֶת, אִם אֵין כָּאן אֶלָּא יוֹרֵשׁ אֶחָד. אֲבָל אִם הָיוּ כָּאן יוֹרְשִׁין הַרְבֵּה, וְחָלְקוּ וְנָפַל לְאֶחָד בְּחֶלְקוֹ, שׁוּב אֵינָהּ חוֹזֶרֶת (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש).} שָׁמוּ קַרְקַע לָאִשָּׁה, וְנִשֵּׂאת, אוֹ שֶׁשָּׁמוּ מִמֶּנָּה וְנִשֵּׂאת, בַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ כְּלוֹקֵחַ הוּא, (וְלֹא מַחֲזִיר) וְלֹא מַחֲזִירִין לוֹ. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא כְּשֶׁמֵּתָה הָאִשָּׁה (טוּר סכ״ח וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ״י וְהָרא״ש).} (יא) הָיְתָה הַשׁוּמָא בְּטָעוּת, כְּגוֹן שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁפָּשַׁע וְחִיְּבוּהוּ לְשַׁלֵּם וְשָׁמוּ קַרְקַע שֶׁלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא שֶׁהַפִּקָּדוֹן הָיָה בִּרְשׁוּתוֹ אוֹ שֶׁנֶּאֱבַד וּמְצָאוֹ, לָא הָוֵי שׁוּמָא, וְהָדְרָא אֲפִלּוּ מְכָרָהּ הָרִאשׁוֹן אוֹ הוֹרִישָׁהּ. וְהוּא הַדִּין אִם שָׁמוּהָ לְבַעַל חוֹב בְּחוֹבוֹ, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁהָיוּ לַלּוֶֹה מָעוֹת מְצוּיִים, דְּהָוֵי שׁוּמָא בְּטָעוּת וְאִם יִרְצֶה הַמַּלְוֶה יָכֹף לַלּוֶֹה שֶׁיִּקָּחֶנָּה וְיִתֵּן לוֹ מָעוֹתָיו. אֲבָל אִם הֶעֱשִׁיר אַחַר כָּךְ, אֵינוֹ יָכוֹל לְכֹפוֹ שֶׁיַּחֲזֹר וְיִקָּחֶנָּה.מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) (סעיף ד) לטורף בנכסי לוקח החילוק שכתב סמ״ע סק״ה בין לוקח ליתומי׳ הוא מדברי המ״מ שהביא הב״י אבל מדברי רבינו לא משמע כן שהרי הביא דברי הרמב״ם הכא על הבא לפרוע מנכסי לוה משמע שמפרש דברי הרמב״ם דנקיט טורף נכסי לוקח לרבותא דאפי׳ גבי לוקח שטורפי׳ ממנו בע״כ הוויין שלוחים לדידי׳ ומכ״מ בטל נמצא שאין חילוק רק בין יתומים לב״ח הן אם באים לגבות בנ״ח ממנו הן ממשעבדי וירא׳ הטעם דביתומי׳ הוויין הב״ד אביהם של היתומים ובמקומם הם עומדין ע״ב אין עליהם שם שליחות משא״כ בגביית ב״ח הוויין כשלוחים וכן מבואר בהרי״ף שהביא המ״מ בפ״ב ממלוה כנ״ל לדעת רבינו וכיון שהמ״מ כתב על דברי עצמו וכ״ז אינו שוה לי מהראוי לפסוק כדברי רבינו: (ב) (סעיף ו) שאם עבר הזמן מה שהקשה סמ״ע ממשכון מטלטלין נראה דלק״מ דשאני מטלטלין דלהוצאה ניתנו לא הוי כח בשעת מכיר׳ למכור כי שמא יוציאם הלוקח ולא יוכל אח״כ לבררם אם הם שוים יותר משא״כ בקרקע דהיא לפנינו ויוכל לברר שמכר בדין ושאינו שוה יותר ומ״ש הסמ״ע דכאן מיירי עפ״ג שמאין הוא תמוה דודאי לא הוי שתיק מזה: (ג) (סעיף ז) אם נהגו שלא לירד בד״ר משמע דאף במקום שאין מנהג לבטל הדין אין לדון כך כמ״ש בשטר שיכול לירד בלא ב״ד וכן הוא מבואר בתשו׳ הרא״ש כלל ס״ד דין י״ג שכתב תחלה שהולכין אחר לשון הכתוב בשטר מיהו בנדון זה נ״ל דלאו כל כמיניה וכו׳ ומדברי המחבר כאן לא משמע כן וצ״ע ומ״מ נראה אפי׳ לסברת המחבר (א״ה אם אין ט״ס איני יכול להולמו הא אדרב׳ המחבר מעדיף כח השטר ע״כ) דגם בזה שומעין לשון השטר כל שאין מנהג לבטל דל״ד לענין אם כתוב בשטר שידון עמו בדין העכו״ם שאין שומעין לו בשום מקום כמ״ש בסי׳ כ״ו ס״ג דשאני הכא דאין האיסור רק משום שלא נתנה התורה רשות לירד לנכסיו וכו׳ וכיון דהוא קבל עליו שירד לנכסיו יוכל לעשות כן משא״כ בדיני עכו״ם שאין בידם להתנות אכל מידי שהוא עבירה למקום: (ד) (סעיף ח׳) מנכין לו רבינו כתב זה ביתומים מטעם שצריך שבועה כ׳ בסב״ח דלאו דוקא נקט יתומים וסמ״ע כתב ע״ז סקי״ב דיש רבותא ביתמי ונ״ל דה״ה בב״ח שצריך שבועה אלא דקמשמע לן אפי׳ ביתמי דהשבועה באה ע״י שמא נראה דמיירי שכבר עשאו שומא והכרזה בחיי אביהן רק שלא הספיקו להורידו לתוכה עד שמת האב ונשאר מחוסר שבועה נגד היתומים דשמא אח״כ פרע לו אביהם דאל״כ תיפוק לי׳ הא כתב בסמיך דקודם שומא והכרזה אין לו בה כלום: (ה) (סעיף ט׳) אינו נוטל הוצאתו בענין מה שחולק הסמ״ע סקט״ו עם המחבר מי נקרא מוחזק נלע״ד כפסק המחבר ויש ראיה ברורה מתלמוד ערוך פרק לא יחפור דף כ״ד אם העיר קדם לאילן קוצץ האילן ואינו נוטל הדמים ואם האילן קדם קוצץ ונוטל דמים ספק איזה קודם קוצץ ואינו נוטל הדמים ופרכינן שם מאילן הסמוך לבור דמספק לא יקצוץ כלל ומשנינן התם ספק והכא ודאי פי׳ התם ודאי למיקץ קאי הלכך מספיקא נמי אמרינן יקיץ ואי משום דמי אמרי׳ לי׳ זיל אייתי ראיה דאילן קדם ושקיל ה״נ כאן כיון דמ״מ שומא הדרא אלא שיש ספק בתשלומין אמרינן זיל אייתי ראיה ושקול וא״ל ממ״ש בס״י היכא ששמה לב״ח שיש פלוגתא בגמרא רב אחי ורבינא וקי״ל כדברי המיקל והיינו שהדין עם הלוקח הא ל״ק דשם יש ספק בעיקר החזרה שיחזור השדה או לא בזה ודאי הדין עם הלוקח דלא יחזיר משא״כ כאן דהחזרה ודאית רק שיש ספק בתשלומין הוי ממש כההיא דלא יחפור שזכרנו ודברי המחבר נכונים הם. (א״ה יש לי להשיב בעד הסמ״ע דל״ד דהתם ממ״נ צריך לקוץ האילן תחלה קודם שיקבל הדמים דבהדיא אמרי׳ שם אם האילן קודם קוצץ ברישא והדר יהיב דמי וכיון שכבר קצץ צריך אח״כ להביא ראיה על הדמים וכן בפרק המקבל דף ק״י ביתומים אמרו אנו השבחנו דעליהם להביא ראיה כיון דאפותיקי מיירי וע״כ הב״ח גובה תחלה הכל ארעא ושבחא והדר מסלק להו בדמי שיעור שבחא הוא נקרא מוחזק וכמ״ש רש״י שם בפי׳ וכ״כ התוס׳ והרא״ש והטור סימן קט״ו ושאר פוסקים ואף הב״י גופיה כ״כ בעי׳ קט״ו מחודש ד׳ ומה שהוכיח הש״ך בסי׳ קט״ו דא״כ לאו דאפותיקי הוא דלא״ה מ״ט דר״ח הוא תמוה מאוד בעיני דהא ר״ח ס״ל דבארעא מסלקינן להו ואהא קאמרינן ולא היא מדר״נ ההיא דר״ן באפותיקי היא כדמסיק בהדיא בגמ׳ כיון דס״ל לר״נ (לר״ח) דבארעא מסלקינן להו ע״כ הם מוחזקין וז״ב כשמש וממילא משמע נמי דברישא נמי ע״כ באפותיקי מיירי אף דלח פריש לה עד לבסוף מדתני טעמא בהא דארעא לגוביינא קיימא דהיינו שמשלם במעות וסתמא דגמרא הוא דמפרש ואזיל פלוגתייהו ואף לפ״ד ל״ד דהתם גובה בלא נתינת המעות לאפוקי הכא אינו מסתלק מן הקרקע עד שיתן לו דמיו תחלה והב״ח מוחזק בודאי ע״כ נלע״ד דברי הסמ״ע עיקר ע״כ: (ו) (ע״ש נשבע ונוטל) כדין כל היורד ברשות י״ל על מה ישבע הא ביורד ברשות אמרינן בסימן שע״ה דידו על העליונה אם השבח יתר על הוצאה נוטל את השבח ואין שם שבועה כמ״ש בהדיא סימן שע״ה וכאשר נתבאר שם וא״ל דמתחלה שקיל הוצאות והמותר משבח נוטל חלקו דהא אמרינן ביורד ברשות הוי כאריס כמ״ש התוס׳ ורשב״ם בפרק ח״ה דף מ״ב ונראה פשוט בכמה מקומות דלא נטיל הוצאות תחלה כדאיתא בפרק א״נ דף ע״ז שיש חילוק מי שנותן הזרע ש״מ דבמקום שהאריס נותן הזרע היא משלו וכן איתא בפרק המקבל דף ק״ג איזה הוצאות הם על האריס ואיזה על הבע״ה וכן משמע בכולי דוכתי דאם השבח יתר על ההוצא׳ לא שקיל ההוצאות לחוד רק בכלל השבח הוא וא״כ אין כאן שבועה רק אם הוצאה יתירה על השבח ובעי למישקל הוצאות וח״כ קשה כאן על מה ישבע דהא נוטל השבח אף אם הוא יותר על ההוצאות ונלע״ד דהכא אם יש שבח יתר על ההוצא׳ אין נוטל רק הוצא׳ דהא כל אותו המותר הוי דינו כשבח דאתי ממילא דמחזי כריבית אע״כ דה״ק שנוטל לשבח דהכא מחמת הוצא׳ כשיעור ההוצא׳ וע״ז נשבע ונוטל וא״ל הא אמרו סתם כיורד ברשות דמי דהל״ק ע״כ לאו לגמרי קאמר כיורד ברשות דמי דהא אם ההוצא׳ יתיר׳ על השבח לא גבה כל ההוצא׳ דהא בהוציא ולא השביח אינו נוטל הוצאותיו וביורד ברשות ודאי נוטל ההוצא׳ [אע״כ] אע״ג שלענין שנוטל ההוצא׳ קאמר דהוי כיורד ברשות דצריך ג״כ שבוע׳ ולא אמרי׳ כאן כיון שהי׳ ברשות א״צ שבוע׳ כנ״ל: (ז) (ע״ש כגון שנתיקר׳) כיון שהטעם משום ריבית לאו דוקא נתייקרו ה״ה השביחו ממילא גוף השדה וכ״ש לפי מ״ש אפי׳ בשבח היותר על ההוצא׳ אינו נוטל ויש מי שהקש׳ על מ״ש דהא דנוטל ריבית גמור. א״כ היאך אוכל המלו׳ פירות ולא קשה מידי דדוקא אם זה מקבל מעות אפי׳ (טפי ממה) כמה שנתן מחזי כריבית אף שבאמת מקח גמור הוא מ״מ אסור משום מראית עין: (ח) (סעיף י׳) ומכרה הב״ח אע״ג דלא עדיף מגברא דחתי מחמתיה מ״מ במכרה או נתנה לא אמרי׳ כן והטעם מבואר בתוס׳ דאע״ג דאמרינן בעלמא מאי מכר הראשון לשני כל זכות שתבא לידו מ״מ שאני הכא שמן הדין אף הוא א״צ להחזיר אלא משום הישר והטוב הלכך הב׳ לא מהדר אך ק״ל מההיא דסימן שי״ב דהמשכיר צריך להודיעו להשוכר ל׳ יום קודם זמנו שרוצה להוציאו ואמר שם ג״כ המשכיר לאחר יכול השוכר לומר ללוקח לא עדיפת מגברא דאתית מיניה כשם שהוא לא היה יכול להוציאנו בלא הודעה תחלה כן גם אתה ומ״ש מהכא והא גם התם אין האחד מחוייב להודיע מן התורה וי״ל דשאני התם שפשע במה שלא הודיעו משא״כ כאן שלא פשע מידי לא תקנו כאן משום הישר והטוב: (ט) (ע״ש מת והורישה) בדברי רבינו כתוב דוקא שהורישה לאחד מיורשים והוא לשון מגומגם לכאור׳ דמשמע שיש עוד יורשים ובזה כ׳ אח״כ דלא הדרא וצריך לתקן דה״ק לאחד שהוא מיורשיו ולעולם אין שם יורש אלא הוא ואפ״ה הוי כמו מתנה: (י) (בהגה) ונפל לא׳ חלקו לא בינת אדם לי להכריע ולעצור במילין לא אוכל לא ירדתי לסוף דעת הרא״ש בזה דע״כ לא אמרינן בגמ׳ דהלוקח לא מהדר אלא בלוקח מב״ח דבזה לא תקנו הישר והטוב אבל באחין שחלקו תיכף שנפל׳ בירושה לפניה׳ הויין כולה במקום אבוהון ועלייהו רבעה המצוה דשומא הדרא וכ״א שוה בזה לא אמרינן בגמ׳ האחין שחלקו לקוחות הן אלא לענין החילוקים שביניהם עצמם כגון מחזירין זה לזה ביובל בפ״ק דגיטין דכ״ה ולענין בא בע״ח ונטל חלקו של א׳ מהם בפ״ק דב״ק משא״כ לגבי אינש אחרינא וראי׳ מריש הגוזל ומאכיל דאמרי׳ מת והוריש לבניו לא הוי שינוי רשות דקי״ל רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי והא התם איירי מיורשים רבים דהא הגוזל בתרא את בניו תנן ואפ״ה לא מחשבינן אותם ללוקח נגד הנגזל אלא ע״כ כיון דכולם נתחייבו להנגזל נגד אביהם לא מהני חלוקה דידהו ה״נ מ״ש וא״ל דשם מיירי בלא חלקו ביניהם דהא רבא לא משכח פירוקא שם אמאי פטורים והוצרך לומר חסורא מחסרא כדפרש״י שם ואמאי לא אמר דבמתני׳ איירי שחלקו אלא ודאי דחלוקת׳ לא מהני לגבי הנגזל וה״נ לענין הלוה כאן: (יא) (ע״ש וי״א כשמתה) עיין סימן קי״ב מזה: (יב) (סעיף יא) היה ברשותו בדברי רבינו לא נתברר ולא כתב או שנאבד ואדרבה מיעט׳ במ״ש ברשותו דאז דוקא לא הוי שומא משא״כ בנאבד דהוי שומא ולא הדרא אם מכר׳ וכ״ת הא בנאבד איתא ברשות׳ דמפקיד כמ״ש סי׳ רצ״א וא״כ לא הוי שומא וי״ל דמ״מ על הנפקד להשתדלו ליד המפקיד כיון דבפשיעתו נאבד וע״כ היתה השומא בלי טעות משא״כ אם הוא ברשותו דאז אין מקום כלל לשומא וכ״כ ב״י בשם רש״י ור״ת אלא שהב״י עצמו כתב בשם ר״ן ור״מ דה״ה נאבד ותמהני שכתב כאן כסברא אחרונ׳ דמהראוי להקל כדעת רש״י דמספק קיימא לן קולא לנתבע דהוי שומא ולא הדרא אם מכר׳ הראשון: (יג) (ואם רצה מלוה) אבל הלוה אין יכול לכוף לשום אדם שיחזיר לו אם מכרה או הורישה דאיהו הפושע שלא נתן מעות ואפילו אשתכח שלא ידע אז מהמעות מ״מ כיון דלפעמים חביב לאדם טפי מעות מזומנים ומגבה לבע״ח קרקע הוי שפיר עליה שם שומא ולא הדרי ביה כי זבניה או הורשה:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144